אחריות משרד נסיעות או חברת התעופה ?

בעקבות ענן העפר שכסה לאחרונה את צפון אירופה, תוך שיתוק שדות תעופה רבים, הועלתה בפנינו השאלה על ידי לקוחות רבים: על מי האחריות בנושא זה ? כצרכן, האינטואציה אומרת "קניתי במשרד הנסיעות, והוא אחראי כלפי - לא מכיר אף אחד אחר !".  האינטואיצה במקרה זה יכולה להטעות.  בית המשפט קבע במקרים רבים שהובאו בפניו, כי אין אחריות לסוכן על פעולותיה של חברת הטיסה ואין לו כל שליטה על ההחלטות לקיים, לדחות או לבטל טיסה. היות והחוזה האחיד עליו נאלץ הלקוח לחתום ע"י חברת הנסיעות מטיל מגבלות על משרד הנסיעות ומעמיד אותו בסכנה כי בית המשפט יראה בחלק מתנאי ההסכם כתנאים מקפחים, פנתה חברת הנסיעות דיזנהאוס באמצעות הליך שנקבע בחוק, ובקשה מראש מ-"בית הדין לחוזים אחידים", לאשר את ההסכם אותו היא מבקשת מלקוחותיה לחתום, כהסכם שאין בו סעיפים מקפחים(ח"א 804/07). המשיבים לבקשה בבקשה מעין זו הם היועץ המשפטי לממשלה, המועצה הישראלית לצרכנות והרשות להגנת הצרכן בהסתדרות. בפסק הדין מפורט ומעמיק, סוקר בית הדין ברשותה של כב' השופטת יהודית צור את הקשר בין הלקוח, חברת הנסיעות וספקי השירות (חברות תעופה, מלונות וכו'). לענייננו, נצטמצם ונאמר רק כי בית הדין הורה לנסח את הסעיף המהותי העוסק באחריות חברת הנסיעות כך: " "סוכנות נסיעות" – דיזנהויז מזמינה בעבורך את שירותי הנסיעות מאת ספקי השירותים השונים בהתאם לפרטים המפורטים בהזמנתך. דיזנהויז מתחייבת לבצע את ההזמנה במיומנות, למסור לספקי השירותים את המידע הרלוונטי לעסקה ולוודא התאמת ההזמנה למבוקש, ואולם לא תהיה אחראית לשיבושים ו/או תקלות בלתי צפויות ושאינן בשליטת סוכנות הנסיעות, אם יחולו אצל ספקי השירותים, אלא אם ידעה או היה עליה לדעת מראש על אותה תקלה ו/או שיבוש של ממש". יצויין כי בית הדין הוסיף את הקטע המודגש לעיל, על פי בקשת המשיבות. יחד עם זאת, בית הדין מבהיר כי "הוספת התניה לא נועדה להרחיב את היקף האחריות של המבקשת אלא להבהיר כי חלק מתפקידיה הינו למסור לספקי השירות את מלוא המידע הרלוונטי לעיסקה ולוודא את התאמת ההזמנה לדרישות הלקוח".

 במילים פשוטות, על חברת הנסיעות לעשות כמיטב יכולתה לתווך הן בהזמנה והן בהעברת המידע מהלקוח לספק ומהספק ללקוח, אך אין לראות בה אחראית על טיסות שבוטלו על ידי חברת התעופה. נציין כי חוק התובלה האווירת תש"מ-1980, מטיל אחריות על מוביל אווירי (חברת התעופה) בגין איחור, ומטיל על חברת התעופה את חובת ההוכחה כי היא וסוכניה נקטו "בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". מעשית, בתביעה כנגד חברת תעופה, כדאי לעשות מאמץ ולהוכיח נזק ממשי, כגון הפסד ימי עבודה, הוצאות שהוצאו לקראת הנסיעה וכד'. יחד עם זאת, בית המשפט יכול לפסוק גם נזק לא ממוני, בלשון העם "עגמת נפש", ועניין זה תלוי מאד בנסיבות המקרה הספציפי.