|
חוק לאיסור הלבנת הון הוא חוק חדש יחסית. מסיבות השמורות עמו, גרר המחוקק בישראל רגליים בנושא זה במשך שנים, וישראל הייתה בין המדינות האחרונות שחוקקו את החוק.
הנחת העבודה של החוק היא כי אין דין בעונשים הרגילים בתחום הפלילי להרתיע עבריינים כבדים. ארגוני פשיעה גדולים יהיו מוכנים "להקריב" חיילים זוטרים בארגון, אך עיסוקו הבסיסי של הארגון בפעילות בלתי חוקית כגון סמים, זנות, הימורים וכד' לא תיפגע.
מטרת החוק היא להתמודד עם פירות העבירה ולא עם העבירה עצמה. אם נלחם ברכוש שהעבריינים מפיקים מתוך העבירה, נמנע מהעבריינים ליהנות מפירות העבירה וכך נגרום ל-"אי כדאיות" העבירה.
הדבר נכון במידה מסוימת גם לפעילות טרור אשר דומה לפשיעה מאורגנת ונזקקת לתמיכה כלכלית. ארגון טרור לא בהכרח חושש מחשיפה התמיכה הכלכלית שלו, אבל אין ספק כי החשיפה גורמת לקשיים במימון פעולת הטרור עצמה.
הדרך היחידה להצלחת שיטה זו למלחמה בעבריינות היא שיתוף פעולה בין לאומי. בעולם של היום, בו ארגוני פשע פורשים את כנפיהם בארצות רבות תוך ניצול הטכנולוגיה לשליטה בארגון והעברת כספים מארץ לארץ, נדרש שיתוף פעולה הדוק ביותר.
אכן, שיתוף הפעולה של מירב הארצות המפותחות בנושא זה, מניב תוצאות. מעט המדינות שאין בהם חוקים מתאימים, כגון איי הבתולה, מתקשים להפיק רווחים מכספים אותם כמעט ולא ניתן להעביר לשום מקום. לחץ זה מופעל בעיקר באמצעות המגבלות המוטלות בחוקי הלבנת ההון על הבנקים. כל כסף שמגיע ממדינה שאין לה חוקי הלבנת הון, מטיל קשיים והוצאות מרובות על הבנק שמקבל את הכסף במדינה שכן יש לה חוקי הלבנת הון.
החוק בישראל מחייב גופים פיננסיים (כולל חלפנים) לדווח כל עסקה במזומן בסכום שמעל 50,000 ₪
וכן על כל פעולה שחורגת מדפוס הפעילות הרגיל של אותו לקוח. במקביל, מפעילה הרשות לאיסור הלבנת הון לבדיקת הגורם החשודים שסביבם מתרכזות פעולות לא מוסברות.
הגופים הפיננסים, בעיקר הבנקים, הם המפתח להצלחת המאבק בהלבנת הון, שכן לבנק יש מגע בלתי אמצעי עם הלקוח והיכולת להתחקות אחרי פעילות חריגה.
החוק קובע אחריות אישית לעובד גוף פיננסי אשר העלים עין, ובמקרים מסוימים אפילו רק התעלם מחשד לכך שפעילות פיננסית שנתבקש לבצע הייתה מיועדת להסתיר רכוש שמקורו בעבירה. מדובר בעבירה פלילית חמורה שעונשה עד 10 שנות מאסר. גם התעלמות מחובת הדיווח שהוטלה על הבנקים מהווה עבירה חמורה, ועובד בנק המסתיר מידע בנושא זה יואשם בעבירה פלילית שגם עליה העונש המקסימאלי הוא 10 שנות מאסר.
החוק מגדיר כצפוי עבירות מקור אשר הן הבסיס להון אותו מנסים להלבין. מדובר בסחר בסמים, סחר בנשים, הימורים אסורים, רצח, עבירות לפי הפקודה למניעת טרור וכד'. יחד עם זאת, גם עבירות "פחותות" אשר אולי לא היינו מצפים להן, נמצאות ברשימת העבירות אשר נחשבות ל- "עבירות מקור" לצורך הלבן הון. מדובר לדוגמא בעבירות קבלת שוחד, שימוש במידע פנים, תרמיות בני"ע, רישום כוזב במסכמי תאגיד ועוד. נושא עבירות מס לא נכלל אמנם באופן רשמי כעבירת מקור, אך בתי המשפט כבר פסקו נגד נאשמים לפי חוק לאיסור הלבנת הון, והשתמשו לצורך זה ברשימת העברות אשר כן מופיעה בחוק כגון רישום כוזב במסמכי תאגיד.
ברוב מדינות ארה"ב עבירות מס כן נחשבות כעבירות מקור לצורך הלבנת הון. דוגמא מפורסמת לשימוש בחוק לאיסור הלבנת הון בארה"ב היא בנק UBS. לפני כשנתיים, דרשה ארה"ב מהבנק השוויצרי לשתף פעולה בגילוי אזרחי ארה"ב המשתמשים בחשבונות הבנק בשוויץ כדי להתחמק ממס. הנושא הגיע לכדי כך שאחד ממנהלי UBS נעצר בעת שהותו בארה"ב ונדון למאסר. הלחץ שהופעל על UBS הניב בסופו של דבר פירות, ובעסקת פשרה, מסר הבנק לרשויות בארה"ב את שמות כרבע ממחזיקי החשבונות האמריקאיים בבנק UBS.
בארץ, אחד הנושאים היותר "פופולאריים" לשימוש בחוק איסור הלבנת הון הוא הסעיף בחוק המאפשר חילוט רכוש אשר שימש לביצוע העבירה או הושג כתוצאה מביצוע העבירה. יצוין כי החילוט אינו תחליף לעונש שיוטל על העבריין וזו פעולה העומדת בפני עצמה ומטרתה למנוע מהעבריין להנות מפירות העבירה. במקרים רבים מדובר בכלי רכב. בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת לא מכבר (אפריל 2010), אושר חילוט רכב אשר נרכש ברווחים מהפעלת עסקי הימורים ונרשם במשרד הרישוי על שם צד שלישי, כדי להסוות את הבעלים האמיתיים של הרכב (מחוזי נצרת בש 2496/09 מדינת ישראל ואח'... נגד משה בוזגלו).
יהי רצון שלא נזדקק לשימוש בחוק זה במדינת ישראל ונשמש "אור לגויים" בביעור הפשע המאורגן בישראל.
|
